11.11.2014
סיפורים קטנים מימים רחוקים,,,
לאן נעלמו "הסליקים הנעלמים" ?
***
'נייר משי' לעטיפת תפוזים
מה לו ול"סליקים" לתחמושת וכלים ?
פרק ב'
דף ממחברתה של ציפקה (צפורה דגן) – זיכרונות...
~*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*~
*
מספר שלמה ויטנברג:
"דומני היה זה בשנת 1946, אולי לאחר ה"שבת
השחורה" (29 ביוני 1946). אותה שנה ניתנה הוראה מטעם המפקדה הארצית של ההגנה, להוציא את "הסליקים"
הגדולים מתחום שטח המגורים של חברי הקיבוץ ולהטמין אותם 'מחוץ לגדר', בשטחים החקלאיים הפתוחים של הישוב - בשדות, במטעים או באזור מבני המשק החי של הקיבוץ: אזור הרפתות, הדיר
והלולים. יש להטמינם לפחות בעומק של כשני מטרים מתחת לפני הקרקע. עומק ששערו כי "מגלי המוקשים הבריטים", "מגלי
המתכות", לא יוכלו לזהות את מקומם של ה"סליקים" הקבורים באדמה. ניתן
לשער שהוראה זו אכן ניתנה לאחר "השבת השחורה", כתוצאה מהסתכלות על הדרך בה
חיפשו הבריטים נשק בקיבוצים, הוראה זאת באה במיוחד לאור מה שקרה בחיפושי הבריטים בקיבוץ יגור, ב"שבת בשחורה".
היה זה בראשית שנת 2000. הריאיון היה מעניין, במיוחד בכך שבמהלכו סיפר לי שלמה על שני "סליקים" גדולים שידוע היה כי הם מצויים בתוך שטח הקיבוץ, אך עד היום אין איש יודע היכן הם, לכן הם טרם נמצאו.
שני הנשקים הוותיקים של הקיבוץ שמרו על סודיות
רבה ולא סיפרו לאף אחד היכן הוטמנו שני ה"סליקים הגדולים" מחוץ לשטח הישוב. הזמן שחלף עשה את
שלו ונותר בחיים רק אחד משני החברים הוותיקים, שאף הוא כבר היה קשיש. לבסוף הצליח שלמה לשכנעו ולקבל
מידיו תרשים מקורי של רישום ה"סליקים", שהיה מעין מפה כתובה על 'נייר משי' דקיק ושקוף. נראה כי היה זה נייר דקיק
ומיוחד, מהסוג בו נעטפו בארץ תפוזים לשיווק בארץ ובמיוחד כמשלוח לחו"ל.
על דף נייר המשי מצויר תרשים של המתאר מסלול עם
ציור שורת עצים, המכוון כיצד להגיע ל"סליקים הגדולים". מתחת לציור הזה מופיעות רשימות המציינות מה וכמה כלי נשק ותחמושת מצויים מכל סוג "סליק", רשימת מה מצוי בכל "סליק" בנפרד.
 |
| מפת המשי נמצאה מוטמנת בקופסת קרטון כזאת קופסאות קרטון כאלה שימשו במחתרת ההגנה להטמנת רימונים בתוכן. כך הועברו הרימונים הארוזים לאחסון ב"סליקים". |
אלה שתי מפות נייר המשי
שנמצאו בקופסת הקרטון העגולה
במחסן קיבוץ גבעת ברנר.
בחלקה העליון של כל רשימה
מצויר תרשים המסמן את הדרך
כיצד להגיע לכל "סליק".
שטח נייר המשי שמתחת לציור המפה,
מכוסה ברשימות המציינות את כמויות הנשק והתחמושת המוסתרות בכל "סליק".
שטח נייר המשי שמתחת לציור המפה,
מכוסה ברשימות המציינות את כמויות הנשק והתחמושת המוסתרות בכל "סליק".
 |
| בתמונה זו נראית הגדלת מפת הדרך ל"סליק". שימו לב - ה"סליק" מכונה כאן בשם "צעצוע" ! ניתן לראות בברור את העצים שבצדי השביל, את ציון הכיוון לצפון ובימין רשום גם תאריך 4/1/48 . |
ניסיונותיו
של שלמה ויטנברג לאתר את מקום הטמנתם של ה"סליקים"
הגדולים, לא צלחו,
אף כי הוא הביא למקום מגלי מתכות (מגלי מוקשים), אך דבר לא נמצא".
*~*~*
השנים חלפו. היה זה ביוני 2005 הצליחו לאתר את מקומו של אחד
משני "הסליקים הגדולים".
שלמה יצר קשר עם יעקב טרנר, שהיה מפקד מוזיאון חיל האוויר וראש העיר באר שבע וסיפר לו על ה"סליקים" הנעלמים המצויים בקיבוץ. טרנר הצליח לגייס גלאי מתכות מתקדם שהובא לשטח הקיבוץ וכך נחשף מקומו של ה"סליק" האחד, כאשר בתוכו עדיין נמצאו מוסתרים כלי נשק רבים וכמות גדולה של תחמושת,
שאותות הזמן בה שהו מתחת לאדמה עשו את שלהם. סיפור זה מעלה שאלה תמוהה: כיצד זה שציוד חשוב כל כך, בכמות גדולה
יחסית כפי שזה נמצא, נשאר טמון באדמה בתקופת מלחמת העצמאות, כאשר כל כדור היה חיוני ויקר מפז. מדוע זה קרה כך? אך אין לנו לכך תשובה. המטמון
שהתגלה ב"סליק" הגדול הוחרם על ידי חבלני המשטרה והושמד. רק פריטים בודדים הושארו בקיבוץ למזכרת, לתצוגה במוזיאון הקיבוץ ומיכלי ה"סליקים" הועברו לתצוגה במוזיאון חייל האוויר בחצרים. אך מה קרה ל"סליק" השני ? אולי יבוא יום וימצא אף הוא - אולי, באקראי.
בכתבה שפורסמה ב- 18.7.2005 ע"י יובל אזולאי בעתון "הארץ" נכתב:
"זקני הקיבוץ התמלאו בהתרגשות כשראו את 48 רובי ה"סטן" (צ"ל: תת-מקלע "סטן"- צ.ד.)
והרובים הקנדיים, 14 המקלעים, 136 רימונים ועוד אלפי כדורי רובה ישנים, מסודרים בשורה.
את הנשק גנבו אבותיהם מהצבא הבריטי כדי שיוכלו להילחם על ארץ-ישראל".
חביות ה"סליק" שנמצאו בקיבוץ גבעת ברנר ב- 17.7.2005
צולם במוזיאון חייל האוויר בחצרים.
צילום: כל הזכויות רוזנמן.
*~*~*
ראוי לציין שמידי פעם נחשפים בארץ "סליקים" באקראי, "סליקים" שלא ידענו עליהם וגילויים מהווה חוויה והתרגשות רבה. מציאת "סליק" זו תחושה של נגיעה בעבר. דומני שכאן אולי ראוי להבהיר באשר לעניין "סליקים" משנות טרום המדינה.
ה"סליקים"שהוקמו בשנות טרום המדינה יש לחלקם לשלוש קבוצות :
א. היו "סליקים" ארציים גדולים = "סליקים" אזוריים, שהיו שייכים למפקדה
הארצית של ההגנה.
"סליקים אלה פזורים היו בישובים שונים על פני כל הארץ. נראה כי היו
10-12 כאלה, אך לא נמצא כתוב בברור מה היה מספרם המדויק, כי במקומות שונים נרשמו נתונים שונים.
ב. בישובים עצמם היו שני סוגי "סליקים":
היו "סליקים" גדולים יחסית אף הם, שהיו
רכושם של אנשי הישוב. תחילה הוטמנו באזור
המגורים בתוך שטח הישוב, אך בשלב מסוים הוצאו גם הם משטחי המגורים בהוראת מפקדת ההגנה והועברו לשטחים
החקלאיים הפתוחים ועל פי ההוראות הוטמנו בעומק שני מטרים מתחת לפני הקרקע.
ג. היו בישובים גם "סליקים" קטנים, שמיועדים היו לשימוש מידי בשעת הצורך. "סליקים" אלה הוטמנו בבתים ובצריפים, בתוכם או מתחתם, בחדר האוכל של הקיבוץ או בינות לבתים.
ד. נשק שהיה שייך ליחידות הפלמ"ח ששהו במחנות פלמ"ח בקיבוצים:
כלי נשק ותחמושת אלה שייכים היו ליחידות פלמ"ח ששהו בקיבוצים, הם היו ב"סליקים" נפרדים מה"סליקים" של הקיבוץ.
כ בנוסף לכל זאת, ראוי לציין:
שמפקדת ההגנה הייתה מציידת בכמות מסוימת של נשק
ותחמושת קבוצות שעלו להתיישבות, ביום עלייתם להתיישבות. אך לאחר מכן היו אנשי הישוב רוכשים נשק בכספם והנשק היה שייך לישוב שהוקם, ולא למפקדת ההגנה. חלקו של הנשק שהתווסף לישוב נרכש ממפקדת ההגנה ובכספים שמפקדת ההגנה ההגנה קיבלה, נרכשה כמות נוספת של נשק. בשנים האחרונות התגלו מידי פעם באקראי "סליקים" ישנים, אשר ברובם שייכים היו לקבוצת
ה"סליקים" הקטנים שהתגלו בתחומי הישובים.
שתי רשימות אלו הינן העתק מרשימות מקוריות ישנות שנמצאו אצל הטרנספורטר יענקלה קריצ'מן בחדרה.
מעניין שברשימות הנ"ל לא מופיע שם הקיבוץ גבעת ברנר כמקום סליק מרכזי,
למרות שמצויים היו בו שני "סליקים" גדולים יחסית .
אולי, יתכן וכל הנשק שהיה ב"סליקים" האלה בגבעת ברנר היה בו נשק ותחמושה שנרכש בכספי הקיבוץ, שייך היה לקיבוץ ולא למפקדה הארצית של ההגנה ??
אין תשובה...
הרשימות המקוריות הועברו לשמירה ותעוד בארכיון המרכזי של ההגנה בבית אליהו גולומב בתל-אביב.
*
שתי רשימות ה"סליקים" ותרשים מבנה מחלקת החימוש בהגנה - הועתקו בכתב ידי מרשימות המקור שנמצאו בידי הטרנספורטר יענקלה קרצ'מן ונערכו לשקפים שהוקרנו לליווי הרצאותי רבות השנים בהתנדבות בצה"ל - צ.ד.
זהו תרשים סכמתי של חלוקת הפעילויות במחלקת החימוש בהגנה.
( גם תרשים זה הוכן לליווי הרצאותי בצה"ל - צ.ד. )
*~*~*
בתום הריאיון עם שלמה ויטנברג, חיכתה לי הפתעה.
שלמה קם
ממקומו וניגש לארון פח ישן שהיה בפינת המחסן בו ישבנו. פתח את המנעול, הוציא מהארון קופסת קרטון עגולה והוציא מתוכה נייר משי דקיק, שהיה מקופל בקיפולים רבים. סקרנותי גברה. הייתה זו מפה סודית מקורית, בה סומנו מיקומם של שני ה"סליקים" הגדולים. התרגשתי לראותה והייתה זה ממש תחושה של לגעת
בעבר, לגעת בהיסטורית. שלמה ניגש לשולחן שהיה
בצד ולקח מעליו חבילת דפים מודפסים שהכין בעבורי. בהם היה גם העתק צילומה של המפה הסודית. כאשר שלמה הגיש לי את חבילה הדפים המודפסים, ראיתי שכתובים בהם ראיונות שנערכו עם
כמה מחברי הקיבוץ, כאשר כל חבר סיפר זיכרונות אישיים הקשורים לביטחון, לנשק ולפעילותו של החבר בהגנה.
חזרתי לביתי ובידי חבילת הדפים המיועדת להפקדה
בארכיון ההגנה. אולם לפני שהעברתי אותם לארכיון, קראתי את כל שנכתב וסופר בהם. בין סיפורי הזיכרונות שקראתי, משך את עיני במיוחד, סיפור שנראה לי כי יש בו משהו 'חביב' ומעניין במיוחד. נתתי לסיפור את השם: "בזכותה
של אמא" .
כל דפי
העדויות שקבלתי משלמה, הועברו להפקדה בארכיון ההגנה בבית אליהו גולומב בתל-אביב.
את הסיפור "בזכותה של אמא" תוכלו לקרוא
בפרק הבא...
* * *
- תודה לשלמה ויטנברג על חומר הראיונות שליקט עבורי, אותו מסרתיו לתיעוד בארכיון ההגנה.- צפורה דגן (ציפי/ציפקה) – מראיינת ותחקירנית מתנדבת שנים רבות לתיעוד הראיונות בארכיון המרכזי של ההגנה בבית אליהו גולומב בתל-אביב.
~*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*~
*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה