יום חמישי, 4 בדצמבר 2014

"סליקים"- חלב בירה ורימונים – היכן הם נפגשים ?

1.12.2014      
            סיפורו של מקום                                                                       
חלב בירה ורימונים – היכן הם נפגשים ?

סיפורים קטנים מימים רחוקים ... 
דף ממחברתה של ציפקה - זיכרונות ...   
*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*
קיץ שנת 2000. תיירים רבים באו לישראל, כדי לבקר במיוחד באתרים הקדושים לנוצרים. הגעתי עם אורחי לצפונה של הכנרת. ירדנו בשביל המשופע, המוליך מהכנסייה לשפת הכנרת. השביל  כולו מכוסה בחלוקי נחל ועובר ליד שיחי צבר קוצניים. לא צריך דמיון רב כדי להבין שהליכה זו הסתיימה בהחלקה ובשבירת רגל. אנשי צוות האמבולנס שהגיעו למקום, הופתעו  לשמוע מפי שלא יפנו אותי לבית החולים אלא רק לאחר שיצטלמו עמי במקום התקרית... מאורחי נפרדתי ליד דלת חדר הניתוח ולמחרת הם טסו בחזרה לארה"ב, כשפרדתם  מארץ הקודש הסתיימה בחוויה לא כל-כך נעימה. לפני שעזבו את הארץ, שלחו אלי לבית החולים זר פרחים נאה, עם כרטיס ברכה להחלמה מהירה.

עם האמבולנס ליד הכנרת
 "לא למדנו בקורס עזרה ראשונה – שקודם מצטלמים ורק אחר כך מטפלים בנפגעים"...
מדברי אנשי מ.ד.א.
במיטה לאחר הניתוח
שתי תמונת אלו הינן מהאוסף הפרטי של ציפקה דגן 
שכבתי בבית החולים ותוך שעמום-מה עיינתי בעיתון היומי. לפתע קלטה עיני ידיעה קטנה מלווה בתמונה, שמשכה את תשומת לבי במיוחד ונדרכתי. ליד התמונה סופר על "סליק" עם נשק שנתגלה באזור החולות שבצפונה של תל-אביב. שמרתי את העיתון ולאחר שובי לביתי התחלתי לאסוף ידיעות הקשורות בגילויו וסיפור תוכנו של  ה"סליק".

לאט-לאט הובהרה לי התמונה הבאה. היה זה "סליק" שהוטמן בשנות הארבעים בחולות צפונה של תל-אביב, שנות המנדט הבריטי בארץ-ישראל. ב"סליק" נמצאה כמות גדולה יחסית של רימונים. חלקם ארוזים היו בקופסאות קרטון קטנות וחלקם בפחיות בירה ישנות וחלודות. כל המטמון טמון היה באדמה החולית משך 55 שנים, כשהוא מוסתר באדמה  בשני כדי חלב ישנים וחלודים אף הם.
חבלני משטרה הוזעקו למקום, פינו את הכדים ולאחר בדיקת הרימונים, הם הושמדו. חבלני המשטרה ציינו, שהרימונים היו ב"מצב טוב". לדבריהם, היו אלה "רימונים חיים במצב שמיש". אך מובן, שצריך היה להשמידם ורק רימונים בודדים נמסרו לתצוגה במוזיאון ההגנה בתל-אביב. סיפור גילויים פורסם בעיתונות כידיעה בלבד, אך ללא פרוט נוסף.

חבלני המשטרה עם כדי החלב והרימונים
פחיות וקופסאות ששימשו לאכסון הרימונים

הזמן חלף, אך עדין נותרה בי הסקרנות לדעת ולנסות להבין, כיצד זה יתכן שכעבור שנים רבות כל-כך, עדין היו הרימונים "במצב טוב ושמיש", למרות שהיו מאוחסנים באדמה בתנאים לא כל-כך אידאליים, בלשון המעטה, תנאים שאינם רצויים לתחזוקת תחמושת כזו.

חלפו שנתיים והנה בדרך מקרית, במפגש שנקרה בדרכי, הגעתי לפרטים נוספים הקשורים בפרשת הרימונים. היה זה ביום שני  22.7.2012. אותו יום  נפגשתי עם חבלן המשטרה זיו  ליבני, שנשלח אלי מארכיון ההגנה , כדי לשמוע מפי פרטים על "סליקים" שונים שהיו בשימוש ההגנה בשנות המנדט הבריטי. בשיחה בינינו הבנתי מדבריו, שגם הוא קשור היה ליום בו הוזעקו חבלני המשטרה לטפל בכדי החלב שנמצאו טמונים בחולות צפונה של תל-אביב. זיו היה במקום בעת פתיחתם של הכדים. בסיפורו יש מהמעניין, בכך שהוא מספר ומתאר כיצד היו הרימונים ארוזים בתוך הקופסאות והפחיות. למיטב ידיעתי, תיאור כזה לא פורסם, לכן ישנה חשיבות לתעד את דבריו.

מספר החבלן זיו ליבני את שראה:
"חלקם של הרימונים ארוזים היו בפחיות בירה ישנות , עליהן נמצאו הדפסי תוויות שמו של  בית חרושת מפורסם ליצור בירה באנגליה. רימונים אחרים נמצאו  ארוזים בקופסאות קרטון עגולות, בגודל התואם לגודלם של הרימונים שנארזו בתוכם". 

ראוי להוסיף, כי משקה בירה זה היה משקה אהוב במיוחד על "חיילי הוד מלכותו", החיילים הבריטים ששרתו בארץ באותה עת. לאחר שהחיילים שתו את הבירה, נזרקו הפחיות למזבלות במקומות שונים בארץ. הפחיות הזרוקות נאספו, עברו טיפול ושימשו לאריזת רימונים שהוטמנו ב"סליקים" של ההגנה. גם הרימונים עברו טיפול מיוחד לפני אריזתם בקופסאות ושילוחם  ל"סליקים".

בספר "תעש' במחתרת" מסופר:   
"בבית אריזה שהיה בליבו של פרדס ברמת-הדר (רמתיים), עסקו בהכנת האריזות לרימונים.  במקום הוצבו שתי מכונות ישנות, שנקנו מבית חרושת לקופסאות פח והותאמו לטפל בפחיות הבירה שנאספו. מכל שתי פחיות יצרו מיכל אחד לאריזת כל רימון בנפרד. לאחר שהרימון  הוטמן בפחית אחת, חובר החלק העליון שסגר את הפחית ומקום החיבור לופף בסרט איזולירבאנד. סרט כזה היה בדרך כלל בשימושם של חשמלאים. כך נאטם מקום חיבורם של שני חלקי הפחית. 
לאחר מכן הוטבלו הפחיות בשעווה חמה (דונג). כל זה נעשה כדי לקבל אטימה מקסימלית, להגנה בפני רטיבות שלא תחדור לרימונים. לאריזת הרימונים בכדי החלב היה יתרון נוסף. בתחתית כל מכסה של הכד הייתה טבעת גומי, שסגרה את כד החלב בצורה הרמטית. במקור הייתה טבעת זו מיועדת לשמירת החלב שלא יישפך בדרך, בעת הובלת החלב מהמשקים למחלבות.

מוסיף ומספר חבלן המשטרה: 
"לאחר שהגענו לאתר ופתחנו את הכדים החלודים, נמצאו הרימונים שבתוך הפחיות ארוזים במספר שכבות שהגנו על כל רימון בנפרד. כל רימון עטוף היה בנייר פרגמנט, מרוח בשכבה עבה של  גריז  ובנוסף עטוף היה גם בקרטון. נראה היה שכל זה נעשה גם כדי להגן על הרימון ממכה ו/או מטלטולים. כך נמצאו הרימונים ארוזים היטב וגם זה יכול להסביר את מצב הרימונים, שנשתמרו במצב טוב לאחר שנים רבות כל-כך. חשוב לציין, שהנפצים של הרימונים לא היו מחוברים לרימונים, אלא נארזו בנפרד."

רימון שעליו נראית ההטבעה U.S.A
מתוך הספר "התעשיות הביטחוניות בישראל"  
"בבדיקת הרימונים מצאנו, שעל כל אחד מהם נמצאו סימונים שהוטבעו בהם. בלטו בהם האותיות והמספרים הבאים:  45   A.S.U . כאשר ניסינו לברר בתעש' ההגנה מה פרושם ומשמעותם של הסימונים, התברר לנו ההסבר הבא: המספר 45 הינו סימון המתעד את  שנת יצורו של הרימון. האתיות  A.S.U המטבעות באנגלית, הינן למעשה ראשי תיבות של שלוש מילים באידיש
 "אונזרא  שטיקל  ערבייט", המשמעות בעברית: 'חתיכת עבודה שלנו' !! 

והרי כבר נאמר, שחבלני המשטרה קבעו שהרימונים אכן היו "במצב מצוין"!!   
כנאמר בתעש':  'חתיכת עבודה שלנו'  -  שלנו עובדי תעש' ה'הגנה' במחתרת !!

"למרות השנים הרבות שחלפו מאז ייצורם והטמנתם של הרימונים ב"סליק", הייתה אי וודאות  באשר למצבו של חומר הנפץ שהיה בתוכם, לפיכך חייבים היינו לפוצצם. כל הרימונים הושמדו בצורה מבוקרת על ידי חבלני המשטרה".

מוסיף ומספר עמוס שפי, שהיה מהצוות הטכני של עובדי התעש' ב"מכון איילון": 
"בית החרושת "נשר", שהיה בית חרושת לבירה, גם הוא היה זה שסיפק פחיות לתעש', בנוסף לפחיות הבירה הריקות שנאספו ממזבלות ברחבי הארץ והועברו לטיפול בבית האריזה שהיה בפרדס ברמתיים. כינויו של מקום זה היה "מכון שמן". במקום הוקם על ידי התעש' "מפעל לטיפול בפחיות". מנהל המקום היה ראובן דורי-דורף, שהיה מוותיקי עובדי תעש' ההגנה במחתרת".

למרות כל המסופר בזה, עדין נותרה שאלה: 
מדוע הוטמנו רימונים אלה במרחק רב יחסית, במושגי הימים ההם,
רחוק מהישוב היהודי הגדול בתל-אביב ?  

באחת משיחותי עם ההיסטוריון ד"ר מאירקה פעיל, שוחחנו גם על "סליק הרימונים" שנתגלה בחולות צפונה של תל-אביב. לדבריו של מאירקה, הוא מסביר את הדברים כך :  
"נראה כי "סליק" רימונים זה הוצא ממקום מסתור כל שהוא שהיה בתוך העיר תל-אביב. משם הועבר והוטמן בחולות, שבשנות הארבעים היו אלה אזורים נרחבים של חולות ריקים ועזובים. הסברה היא, יתכן והדבר נעשה זמן קצר לפני "השבת השחורה" ב- 29 ביוני 1946". 

לאחר שנתקבל מידע מאנשי הש"י (שרות ידיעות) של ההגנה, על תכניתם הסודית של הבריטים לבצע את "מבצע אגתה", שבין היתר מטרתו הייתה למצוא ולהחרים נשק שהוסתר ב"סליקים" של הישוב היהודי. בשלב זה  פונו כלי נשק ותחמושת מ"סליקים" רבים שהיו בתוך מתחם הישובים, והוטמנו בשטחים פתוחים – בשדות חקלאיים, במטעים וכדומה. דבר זה בוצע בישובים רבים בארץ לפני "השבת השחורה". יתכן שפעולה זו תרמה לכך, שהבריטים גילו פחות "סליקים", יחסית למה שציפו למצוא, פרט לשלל שנתגלה בקיבוץ יגור.  
רק לאחר אותה השבת, כונתה שבת זו בפי היהודים :  "השבת השחורה".

כזה הוא סיפורו של "סליק" ששילב בתוכו סיפור שילובם של 
חלב  בירה  ורימונים !!

תצוגת פחיות הבירה לאחר הוצאתן מ"סליק" כדי החלב
                                                                                        צילום: ציפקה דגן 
*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*
*** תודה לחבלן המשטרה  זיו לבני, על תאורו של הטיפול שנעשה בכדי החלב , בשלב בו הגיעו חבלני המשטרה למקום הארוע, כפי שראה זאת זיו, בהיותו משולב בטיפול הרימונים שבכד.  

*** תודה לעמוס שפי שהיה מעובדי הצוות הטכני של התעש' ב"מכון איילון",
על תאור פרטים הקשורים להכנת אריזות לרימונים, בתע' ההגנה במחתרת.

*** דברים אלה נכתבים גם בשילוב הדברים שפורסמו בעיתונות לאחר  מציאת כדי החלב
 ובתוספת  פרטים המסופרים בספר "תעש' במחתרת". 
                                המשך יבוא 

ציפקה (צפורה דגן) מבנות הפלמ"ח שעבדו ב"מכון איילו"ן בתש"ז - תש"ח 

*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*

גילגולו וסודו של מקרר...

22.11.2014
                        סיפורו של מקום 
גילגולו וסודו של מקרר

סיפורים קטנים מימים רחוקים  
דף ממחברתה של ציפקה (צפורה דגן)   
*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*

באחד הימים נשלחתי לחיפה לראיין חבר הגנה, שהתקשר לארכיון וביקש לראיינו על תקופת פעילותו בהגנה. בשיחה טלפונית קבענו את יום בואי אליו ומאחר שאמרתי לו שאגיע לחיפה ברכבת, שאלתיו: "כיצד תזהה אותי"? תשובתו הייתה: אני כבר אזהה אותך, יהיה בסדר". שעת בוקר מוקדמת, בבוקר ערפילי וקריר, הגעתי לתל-אביב. בידי כוס קפה מהביל, שנקנה בדוכן עגלה קטנה שנצבה בפינת המעבר לגשר הרכבת. חציתי את הגשר בדרכי לרדת לרציף ולהמתין לבואה של הרכבת. הקדמתי להגיע לתחנה, לכן היה בידי זמן פנוי לעמוד על הגשר ולהתבונן במראה המכוניות החולפות במהירות עם אורות דולקים עדיין, אל מתחת לגשר בו עמדתי. הוצאתי את מצלמתי  וצלמתי.
מבט אל הגשר המוליך לרציפי הרכבת 
רציפי הרכבת מתחת לגשר 
שעת בוקר מוקדמת 
המכוניות נוסעות עם אורות דולקים המשתקפים על פני הכביש הרטוב 
לאט-לאט התמלא רציף הרכבת בנוסעים. רבים מהם היו חיילים בדרכם לבסיסיהם בצפון. צפירה חדה של הקטר פילחה את אוויר הבוקר הקריר ובישרה לנוסעים הממתינים, שהרכבת מתקרבת לרציף התחנה.
הרכבת מתקרבת לרציף התחנה 





אהבתי את נסיעת הבוקר ברכבת. הקרון אינו עמוס בנוסעים וניתן להתרווח על מושבי הרכבת החדשים המרופדים בכחול מנוקד. לפני היה שולחן קטן שנשען על דופן הקרון והמושב לידי היה ריק. אכן, כך ניתן היה להתרווח עם כוס הקפה ולהנות גם מהכריך הקטן שהבאתי עימי. מבעד לחלון שמימיני, בפאתי המזרח, זרחה לה השמש בין העננים. הייתה זו תחושה של שלווה, רוגע והנאה מהנסיעה ברכבת. אני אוהבת לנסוע ברכבות והרגשתי כמו ילדה קטנה, שכאילו הייתה זו לה הפעם הראשונה שהיא נוסעת ברכבת.  




קוטיק ומכוניתו ממתינים לבואי 
על הרציף בחיפה המתינו מספר אנשים לבואם של הנוסעים. ראיתי מישהו עומד בצד ליד מכונית ועיניו תרות אחר היורדים מהרכבת. איזה חוש פנימי אמר לי: "זהו זה, זהו  אריה קוטיק". פגישה לבבית ואנו עולים במכוניתו אל ביתו שבמעלה הכרמל. רעייתו פניה המתינה לנו וקבלה את פנינו בלבביות, ליד שולחן קטן ערוך, מוכן לארוחת הבוקר. היה זה מפגש הכרות עם מרואיין, שהיה מיוחד ושונה ממפגשי ראיונות אחרים. חמישה מפגשי ראיונות קיימתי עם קוטיק, בין יוני לספטמבר בשנת 1996. תמיד בבואי לחיפה, המתינה לי שם אותה חוויה של קבלת פנים לבבית וחמה. סיפוריו של קוטיק קלחו, הטייפרקורדר קלט את דבריו וכל הקלטות הועברו לתעוד בארכיון המרכזי של ההגנה בבית גולומב בתל-אביב. 

קוטיק היה פעיל  בתחומי ביטחון שונים.  היה חבר בהגנה, בנוטרות  ובצבא הבריטי. ב- 1938 שירת במשטרת המנדט הבריטי. במלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי והיה  ב"פלוגת הנמל". בהמשך צורף בצבא הבריטי ליחידת תובלה מספר 650, ועם יחידה זו הגיע ב- 1942 לאיטליה. בשנת 1946 נשלח מטעם ההגנה לעבוד במחלקת היעור של הקרן הקיימת לישראל (ק.ק.ל), לתצפיות מיפויי שטח ולא ליעור שהיה רק "כיסוי" לתפקיד פעילותו כחבר הגנה. קוטיק לחם במלחמת העצמאות בשחרור הגליל וב-1948 נשלח לבית ספר לקצונה. 

הגעתי לחיפה, למפגש האחרון עם קוטיק. קוטיק חיכה לי כהרגלו בתחנת הרכבת שבתחתית העיר. התניע את המכונית ואמר לי: "ציפי, היום הכנתי לך הפתעה. אנחנו לא נוסעים ישירות לביתי, אלא במסלול אחר שהכינותי במיוחד בעבורך". האמת היא שנדהמתי קמעה, אך היה זה טיול מעניין דרך השכונות הערביות בחיפה התחתית ובהמשך נסיעה בכביש מתפתל במעלה הר הכרמל. מסלול הסיור מלווה היה בסיפורים היסטוריים, הקשורים במיוחד באירועים שקרו בחיפה במלחמת העצמאות. אכן, קוטיק מצא דרך נאה ונאותה, המתאימה לאחת כמוני, להודות לי בסיור זה על הראיונות שקיימתי עימו לתעוד פעילותו בהגנה. 
תצפית לחיפה תחתית ונמל חיפה מהדרך העולה לכרמל 
הגענו לביתו של קוטיק וגם הפעם לא חסר היה השולחן עם ארוחת הבוקר 'המסורתית' וקבלת הפנים החמה והלבבית של פניה, רעייתו של קוטיק. אותו יום ראיינתי גם את פניה, שהייתה ניצולת שואה והגיעה לארץ-ישראל באניית המעפילים "אקסודוס". בתום הראיון צלמתי למזכרת את הזוג בביתם  וקוטיק צילם אותי לפרידה, ליד העץ שהיה בפתח ביתם. 
אריה קוטיק ופניה רעייתו בביתם בחיפה  
ליד עץ פיקוס עבות בחיפה  
בכניסה לביתו של קוטיק 


באחד הימים של ראשית שנת 1997 הוזמנתי על ידי נרי אראלי, שהיה מנהל ארכיון ההגנה בתל-אביב, לסע עמו לחיפה. "קבלנו הודעה לבא לחיפה ולבדוק מקרר ישן", אומר לי נרי, "מדובר במקרר ששימש "סליק" לנשק ותחמושת". היה זה קוטיק שהתקשר לארכיון וגם אלי וביקש שנבוא לראות את המקרר הנמצא במועדון חברי ההגנה בחיפה. "נראה לי, שיש כאן משהו מיוחד במקרר שבמועדון שלנו" אומר לי קוטיק בטלפון. "אולי נוכל אנחנו לעזור להם לפתור תעלומה קטנה, היכן מצוי "סליק" במקרר שבמועדון. נרי ואנוכי החלטנו לסע לחיפה ולראות במה מדובר. הגענו לחיפה ומצאנו את קוטיק ממתין  בתחנת הרכבת לבואנו. 

קוטיק ומכוניתו בפתח בית ההגנה

במועדון המתינו לנו מספר חברי הגנה מהחברים הפעילים במועדון: 
דוד ליטני  - שמשך ארבעים שנה היה מזכיר הסניף ואיש מנגנון ההגנה בחיפה ופעל בחטיבת כרמלי.  צבי הורנשטיין ואריה קוטיק אף הם מפעילי הסניף ויוסף לישנסקי, מי שהיה אותה עת יו"ר סניף חברי ההגנה בחיפה. 









המועדון נראה היה כמקום מוזנח, אך ניכר היה בו שהוא בתהליך של ניקוי, סידור וארגון המקום. על אחד הקירות תלוי היה ארון תצוגה גדול, סגור בחזיתו בדלתות זכוכית ובתוכו נראו תלויים וסדורים כלי נשק שונים. לצידו של ארון התצוגה היה ארון קטן ובו כרטיסיות ישנות של חברי הגנה מימים עברו. הכרטיסיות היו מזהיבות מיושן, אך סדורות וארוזות ב'כיסי' ניילון בגודל תואם. ניכר היה שתכולתו של הארון נמצאת אף היא בטיפול וארגון החומר הישן המצוי בו. בקצהו השני של המועדון, בפינה, ניצב מקרר קרח ישן ומאובק שנראה כ'מבויש' קמעה ועורר שאלה: 'מה מעשהו של מקרר כזה במקום הזה'? 

מקרר הקרח הישן במועדון חברי ההגנה בחיפה 
ישבנו במעגל קטן ושמענו את סיפורו של המקרר, כפי שסיפרו אותו החברים שהמתינו לבואנו : 
"החלטנו לנקות ולערוך סדר במועדון. לחדשו, לרעננו ולהחזיר את המקום לפעילות מפגשים של חברי ההגנה החיפאים. תוך כדי עבודות הניקיון וסידור המקום, משך את תשומת ליבנו מקרר קרח קטן ומאובק, שנראה היה כזרוק בפינה כחפץ שאין בו עניין. תחילה חשבנו לזרוק את המקרר. ברור היה לנו, שכיום אין לנו צורך בו. חשבנו להזמין "אלטאזאכן" (אוסף גרוטאות), שיקח את המקרר מפה. אך כאשר הסטנו אותו מפינת החדר,  קלטו עיננו לוחית נחושת קטנה שהוטבעה על המקרר ועליה נחרטו המילים הבאות:
סליק – אחת העבודות
של הח' יהודה סנדברג ז"ל
 שחייו היו קודש להגנה  





"סליק"?  כן, כאן כתובה במפורש  המילה "סליק"!! 
אך היכן הוא אותו "סליק"?     

"כשראינו את לוחית הנחושת הקטנה, הבנו כי יתכן ויש כאן משהו בהקשר למילה  "סליק" הכתובה על הלוחית והחלטנו להזמינכם", אמרו החברים. תם סיפורם של החברים כשכולנו עומדים סביב המקרר. אחזנו במקרר, דפקנו על דפנותיו, פרקנו את תא הקרח, אך לא מצאנו דבר. הצעתי לחברים: "בואו נהפוך את המקרר על ראשו ונראה אולי יש משהו בתחתיתו". שינסנו מותניים, חבקנו את המקרר מכל צדדיו והופ – משהו מפתיע קרה. תוך כדי היפוך המקרר, השתחרר המכסה העליון מעצמו והחליק לצד ולעיננו נגלה תא, בו ניתן היה להסתיר שניים-שלושה כלי נשק קטנים, אולי אקדחים ומספר קופסאות תחמושת, כדורים לכלים. גם בדפנות הפנימיים של המקרר היו תאים שיכלו לשמש מסתור ל"סטנים" ו/או לרובים.
אכן, היה זה רגע מרגש. רגע של נגיעה בהיסטוריה של מחתרת ההגנה, בשנים שלפני קום המדינה. 

תגלית מסתור ה"סליק" ותווית הנחושת שבאחורי המקרר  
מכסה המקרר החליק ומסתור ה"סליק" נתגלה 
הצילום בוצע על רקע ארון תצוגת כלי הנשק שעל קיר מועדון חברי הגנה בחיפה 
















 




לפתע עלה במוחי רעיון.
הצעתי לחברים, שנטפל בהעברת המקרר לתל-אביב,ונמסור אותו לתצוגה ב"מוזיאון בתי האוסף" ביפו. בו במקום  סוכם, שאכן כך יעשה. בשובנו לתל-אביב טופל העניין והמקרר הועבר מחיפה לתל-אביב ועד היום הוא מוצב לתצוגה, בביתן ה"סליקים" ש"במוזיאון בתי האוסף" ביפו. 

   כזה הוא סיפור גילגולו של מקרר ה"סליק" 
המשך יבוא                                    

ציפקה – מראיינת ותחקירנית מתנדבת לארכיון ההגנה
 כל התמונות בפרק זה צולמו על ידי ציפקה דגן. 
*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*