22.11.2014
סודו וגילגולו של מקרר
סיפורים קטנים מימים רחוקים...
דף ממחברתה של ציפקה (צפורה דגן)
*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*
באחד
הימים נשלחתי לחיפה לראיין חבר הגנה, שהתקשר לארכיון וביקש לראיינו על תקופת פעילותו
בהגנה. בשיחה טלפונית קבענו את יום בואי אליו ומאחר שאמרתי לו כי אגיע לחיפה ברכבת, ענה שימתין לבואי בתחנה. שאלתיו:
"כיצד תזהה אותי"? תשובתו הייתה: אני כבר אזהה אותך, יהיה בסדר". שעת
בוקר מוקדמת בבוקרו של יום ערפילי וקריר, הגעתי לתל-אביב. בידי כוס קפה מהביל, שנקנה בדוכן
עגלה קטנה שנצבה בפינת המעבר לגשר הרכבת. חציתי את הגשר בדרכי לרדת לרציף ולהמתין לבואה
של הרכבת. הקדמתי להגיע לתחנה, לכן היה בידי זמן פנוי לעמוד על הגשר ולהתבונן במראה
המכוניות החולפות במהירות עם אורות לילה דולקים עדיין, אל מתחת לגשר בו עמדתי. הוצאתי את
מצלמתי וצלמתי.
מבט אל הגשר המוליך לרציפי הרכבת בתל-אביב |
רציפי הרכבת מתחת לגשר |
שעת בוקר מוקדמת המכוניות נוסעות עם אורות דולקים המשתקפים על פני הכביש הרטוב כך נסעתי בבוקרו של יום לראיין בחיפה. *** |
לאט-לאט
התמלא רציף הרכבת בנוסעים. רבים מהם היו חיילים בדרכם לבסיסיהם בצפון. צפירה חדה
של הקטר פילחה את אוויר הבוקר הקריר ובישרה לנוסעים הממתינים, שהרכבת מתקרבת לרציף התחנה.
אהבתי את נסיעת הבוקר ברכבת. הקרון אינו עמוס בנוסעים וניתן להתרווח על מושבי הרכבת החדשים המרופדים בכחול מנוקד. לפני היה שולחן קטן שנשען על דופן הקרון והמושב לידי היה ריק. אכן, כך ניתן היה להתרווח
עם כוס הקפה ולהנות גם מהכריך הקטן שהבאתי עימי מביתי. מבעד לחלון שמימיני, בפאתי
המזרח, זרחה לה השמש בין העננים. הייתה זו תחושה של שלווה, רוגע והנאה מהנסיעה ברכבת.
אני אוהבת לנסוע ברכבות והרגשתי כמו ילדה קטנה, שכאילו הייתה זו לה הפעם הראשונה שהיא
נוסעת ברכבת.
קוטיק ומכוניתו ממתינים לבואי מעניין - ראו מהו מספר מכוניתו של קוטיק 90-290-09 *** |
על הרציף
בחיפה המתינו מספר אנשים לבואם של הנוסעים. ראיתי מישהו עומד בצד ליד מכונית ועיניו
תרות אחר היורדים מהרכבת. איזה חוש פנימי אמר לי: "זהו זה, זהו אריה קוטיק". פגישה לבבית ואנו עולים
במכוניתו אל ביתו שבמעלה הכרמל. רעייתו
פניה המתינה לנו וקבלה את פנינו בלבביות, ליד שולחן קטן ערוך ומוכן לארוחת הבוקר.
היה זה מפגש הכרות עם מרואיין, שהיה מיוחד ושונה ממפגשי ראיונות אחרים שערכתי. חמישה
מפגשי ראיונות קיימתי עם קוטיק, בין יוני לספטמבר בשנת 1996. תמיד בבואי לחיפה, המתינה לי שם אותה חוויה
של קבלת פנים לבבית וחמה. סיפוריו של קוטיק קלחו, הטייפרקורדר קלט את דבריו וכל הקלטות
הועברו לתיעוד בארכיון המרכזי של ההגנה שהיה בבית גולומב בתל-אביב.
קוטיק היה פעיל בתחומי ביטחון שונים. היה חבר בהגנה, בנוטרות ובצבא הבריטי. ב- 1938 שירת במשטרת המנדט הבריטי. במלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי והיה ב"פלוגת הנמל". בהמשך צורף בצבא הבריטי ליחידת תובלה מספר 650, ועם יחידה זו הגיע ב- 1942 לאיטליה. בשנת 1946 נשלח מטעם ההגנה לעבוד במחלקת היעור של הקרן הקיימת לישראל (ק.ק.ל), לתצפיות מיפויי שטח ולא ליעור שהיה רק "כיסוי" לתפקיד פעילותו כחבר הגנה. קוטיק לחם במלחמת העצמאות בשחרור הגליל וב-1948 נשלח לבית ספר לקצונה.
הגעתי
לחיפה, למפגש האחרון עם קוטיק. קוטיק חיכה לי כהרגלו בתחנת הרכבת שבתחתית העיר. התניע את המכונית ואמר לי: "ציפי, היום הכנתי לך הפתעה. אנחנו לא נוסעים ישירות
לביתי, אלא במסלול אחר שהכינותי במיוחד בעבורך". האמת היא שנדהמתי קמעה, אך היה זה טיול מעניין דרך השכונות הערביות בחיפה התחתית ובהמשך נסיעה בכביש מתפתל במעלה הר הכרמל, שנקרא "דרך רופין". מסלול הסיור
מלווה היה בסיפורים היסטוריים, הקשורים במיוחד באירועים שקרו בחיפה במלחמת העצמאות.
אכן, קוטיק מצא דרך נאה ונאותה, המתאימה לאחת כמוני, להודות לי בסיור זה על הראיונות שקיימתי עימו לתעוד
פעילותו כחבר בהגנה.
הגענו לביתו של קוטיק וגם הפעם
לא חסר היה השולחן עם ארוחת הבוקר 'המסורתית' וקבלת הפנים החמה והלבבית של פניה,
רעייתו של קוטיק. אותו יום ראיינתי גם את פניה, שהייתה ניצולת שואה והגיעה
לארץ-ישראל באניית המעפילים "אקסודוס". בתום הריאיון צלמתי למזכרת את הזוג בביתם וקוטיק צילם אותי לפרידה, ליד העץ שהיה
בפתח ביתם.
אריה קוטיק ופניה רעייתו בביתם החמים בחיפה |
ליד עץ פיקוס עבות בחיפה - בכניסה לביתו של קוטיק *** |
באחד
הימים של ראשית שנת 1997 הוזמנתי על ידי נרי אראלי, שהיה מנהל ארכיון ההגנה בתל-אביב, לסע עמו לחיפה.
"קבלנו הודעה לבא לחיפה ולבדוק מקרר ישן", אומר לי נרי, "מדובר במקרר
ששימש "סליק" לנשק ותחמושת". היה זה קוטיק שהתקשר לארכיון וגם אלי וביקש שנבוא לראות
את המקרר הנמצא במועדון חברי ההגנה בחיפה. "נראה לי, שיש כאן משהו מיוחד במקרר
הנמצא במועדון שלנו" אומר לי קוטיק בטלפון. "אולי נוכל אנחנו לעזור להם לפתור תעלומה קטנה,
היכן מצוי "סליק" במקרר שבמועדון. נרי ואנוכי החלטנו לסע לחיפה ולראות במה מדובר. הגענו לחיפה ומצאנו את קוטיק ממתין לנו כדרכו בתחנת הרכבת של חיפה.
המועדון נראה היה כמקום מוזנח, אך ניכר היה בו שהוא בתהליך של ניקוי, סידור וארגון המקום מחדש. על אחד הקירות תלוי היה ארון תצוגה גדול, סגור בחזיתו בדלתות זכוכית ובתוכו נראו תלויים וסדורים כלי נשק שונים. לצידו של ארון התצוגה היה ארון קטן ובו כרטיסיות ישנות של חברי הגנה מימים עברו. הכרטיסיות היו מזהיבות מיושן, אך סדורות וארוזות ב'כיסי' ניילון בגודל תואם. ניכר היה שתכולתו של הארון נמצאת אף היא בטיפול וארגון החומר הישן המצוי בו. בקצהו השני של המועדון, בפינה, ניצב מקרר קרח ישן ומאובק שנראה כ'מבויש' קמעה ועורר שאלה: 'מה מעשהו של מקרר כזה במקום הזה' ?
"כשראינו את לוחית הנחושת הקטנה, הבנו כי יתכן ויש כאן משהו בהקשר למילה "סליק" הכתובה על הלוחית והחלטנו להזמינכם", אמרו החברים. תם סיפורם של החברים כשכולנו עומדים סביב המקרר. אחזנו במקרר, דפקנו על דפנותיו, פרקנו את תא הקרח, אך לא מצאנו
דבר. הצעתי לחברים: "בואו נהפוך את המקרר על ראשו ונראה אולי יש משהו
בתחתיתו". שינסנו מותניים, חבקנו את המקרר מכל צדדיו והופ – משהו מפתיע קרה.
תוך כדי היפוך המקרר, השתחרר המכסה העליון מעצמו והחליק לצד ולעיננו נגלה תא, מקום בו ניתן
היה להסתיר שניים-שלושה כלי נשק קטנים, אולי אקדחים ומספר קופסאות תחמושת לכלים. גם בדפנות הפנימיים של המקרר היו תאים שיכלו לשמש מסתור ל"סטנים"
ו/או לרובים, כשהם מפורקים לחלקים.
אכן, היה זה רגע מרגש. !!
רגע של נגיעה בהיסטוריה של מחתרת ההגנה
בשנים שלפני קום
המדינה.
מכסה המקרר החליק ומסתור ה"סליק" נתגלה !! הצילום בוצע על רקע ארון תצוגת כלי הנשק שהיה על קיר מועדון חברי הגנה בחיפה. *** |
לפתע צץ במוחי רעיון. הצעתי לחברים, שנטפל בהעברת המקרר לתל-אביב, ונמסור אותו לתצוגה ב"מוזיאון בתי האוסף" המצוי ביפו. בו במקום סוכם, שאכן כך יעשה.
בשובנו לתל-אביב טופל העניין
והמקרר הועבר מחיפה לתל-אביב ועד היום הוא מוצב לתצוגה, בביתן ה"סליקים" ש"במוזיאון בתי האוסף" ביפו.
כזה הוא סיפור גילגולו של מקרר ה"סליק" !
*~*~*
הריאיון עם קוטיק התקיים בחודשים יולי-ספטמבר 1996.
*** הריאיון כולו הוקלט והקלטות הופקדו בארכיון המרכזי של ההגנה בבית גולומב בתל-אביב.
*** כל התמונות המופיעות בכתבה זאת צולמו על ידי צפורה דגן.
ציפקה – צפורה דגן מראיינת ותחקירנית מתנדבת לארכיון ההגנה בתל-אביב.
~*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*~
*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה