"הטרנספורטרים" - מי אתם ?

1.11.14

              סיפורים קטנים מימים רחוקים...

"הטרנספורטרים"   -   מי אתם ?

גאוותו של פלמחניק !
 בחזית ביתו של יענקל'ה קרצ'מן 

"טרנספורטרים"  -  מה זה ?

 מי אתם ומהו סיפורכם ?

תלוי שלט עם סמל הפלמ"ח. 

 דף ממחברתה של ציפקה (צפורה דגן) ...  

 

~*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*~

*

היה זה בשנים הראשונות בהן עסקתי רבות בנסיעות לעריכת ראיונות, לתיעודן בארכיון ההגנה. עניין אותי לדעת כיצד העבירו כלי נשק, תחמושת וחומרי חבלה ממקום למקום בארץ. מהיותי אחת מעובדת תעש' במחתרת ב"מכון איילון", המכון ליצור תחמושת ל"סטנים", סיקרן אותי לשמוע במיוחד ישירות ממי שעסקו בכך, כיצד הוצאו ארגזי התחמושת הכבדים שיצרנו מתחת לפני הקרקע והוסעו בהסוואה מהגבעה אל ה"סליקים" השונים שהיו פזורים ברחבי הארץ. לא שמעתי וגם לא הכרתי את המילה "טרנספורטרים", עד לאותו יום בו התקיימה  אסיפה שנתית של חברי פלמ"ח בבית הפלמ"ח. היה זה בראשית שנת 1997.  

בהפסקת הדיונים, ליד שולחן הקפה והביסקוויטים, ניגש אלי חבר שלא הכרתיו והציג עצמו כמי שמכונה בשם קרצ'מן ואמר: " שמעתי שאת עוסקת במפגשי ראיונות לתיעוד פעילותם של חברים בימים שלפני קום המדינה. אני פלמחניק והייתי גם "טרנספורטר", אך אף פעם לא רואיינתי ולא שמעתי כי מישהו מחברי ליחידה בה פעלתי רואיין לתיעוד וסיפר את שעשינו באותם ימים. אם זה אפשרי, הייתי מאד רוצה לספר את סיפורי ופעילות חברי ליחידה, כדי שהדברים יתועדו בארכיון למען דורות העתיד".

 

ימים ספורים לאחר מכן, הטלפון בביתי צלצל ונקבע בננו יום בו יענקל'ה ימתין לי בתחנת הרכבת של המושבה חדרה. בדרך, תוך כדי הנסיעה מהרכבת לביתו, סיפר לי יענקל'ה על מכון תת-קרקעי גדול של התעש', שהיה נוסע אליו ומקבל ממנו ארגזי תחמושת כבדים להעברתם ל"סליקים". היה בטוח שהוא מגלה לי סוד מעניין מהעבר. הקשבתי לדבריו וחייכתי לעצמי, הוא הרי אינו יודע מי אני ומה הקשר שלי לאותו מכון עליו הוא מספר... אך עוד לפני שהגענו לביתו  סיפרתי לו, שגם אני וחברי מקבוצת "רגבים" בפלמ"ח עבדנו במכון עליו הוא מדבר...

 

ציפקה מראיינת את  יענקל'ה קרצ'מן "הטרנספורטר" בביתו 

 

בביתו של יענקל'ה המתינה לנו ורדה רעייתו וקיבלה את פנינו בחמימות עם כוס קפה מהביל ומאפה ביתי טעים. על השולחן לידו ישבנו, מונחת הייתה ערימת ניירות ישנים ומזהיבים מזוקן. במבט ראשוני חטוף, נראה היה מיד, כי כל שכתוב בהם נכתב בעפרון והכתב כבר היה דהוי.

מספר פעמים נפגשתי עם יענקל'ה, שמעתיו מספר והקלטתי את סיפורו. את הדפים הישנים עם הרשימות האוטנטיות החשובות, העביר קרצ'מן לתיעוד בארכיון ההגנה וקבל את העתקם למזכרת.

כך גם כל הראיונות שהוקלטו, נמסרו אף הם לתיעוד בארכיון המרכזי של ההגנה, שבבית אליהו גולומב בתל-אביב).

בשנים 1942-1945 היה יענקל'ה קרצ'מן חבר בפלוגה ג' של הפלמ"ח. בין היתר השתייך גם לקבוצת סיירי פלמ"ח שעסקו בתצפיות וסימון רשומים במפות. זמן מה שימש גם בתפקיד העברת דואר בין מפקדת הפלמ"ח בקיבוץ מזרע למפקדת ההגנה בתל-אביב. מכאן קצרה הייתה דרכו להיספח לקבוצה הקטנה של "הטרנספורטרים" בהגנה, שפעילותם קשורה הייתה במרכז הארצי של המחש', שהיה בשדרות רוטשילד בתל-אביב. יענקל'ה עסק במיוחד בהעברות נשק ותחמושת מידי אנשי הרכש וממחסניהם והעברת "הסחורה" ל"סליקרים" שהיו בישובים השונים הפזורים על פני הארץ. בביתו נמצאו רשימות שמות האחראים ל"סליקים" בישובים ורישום מבנה יחידת "הטרנספורטרים", רישום כלי התחבורה שלהם וכינויו של כל כלי. רובם היו טנדרים שעליהם הועמסו כלים שונים ששימשו אף הם "סליק" להעברה "הסחורה" בדרכים. 

בביתו של יענקל'ה נמצאו מספר דפים ישנים, 'מזהיבים מזוקן' ועליהן רשימות של "סליקים", שנרשמו בשנות טרום המדינה.  

כל הרשימות האלה הועתקו מהמקור והדפים המקוריים הופקדו בארכיון המרכזי של ההגנה, בבית אליהו גולומב בתל-אביב. 

א. אלה 12 ה"סליקים" הגדולים של מרכז ההגנה  
שהיו פזורים לאורכה של הארץ. 

ב.  זו רשימת "סליקים" שהיו לאורכה של הארץ. 
ליד שם הישוב מופיע 'שם משפחה סתמי', 
שהיה כינוי ל"סליק" באותו הישוב. 
הכינויים מופיעים בסדר אלף-בית מצפון הארץ לדרומה. 

שלושת התרשימים הנ"ל נערכו על בסיס הרשימות הישנות 

שנשתמרו בביתו של יענקל'ה קרצ'מן - הטרנספורטר .

  ***ושלושת דפי הרשימות המקוריות הופקדו בארכיון המרכזי של ההגנה, בבית אליהו גולומב בתל-אביב. 

בין הדפים הישנים של יענקל'ה, נמצאו אצלו רשימת הכינויים של ה"סליקים", שסומנו ברשימה כקודים של שמות משפחה. אולם היו אלה 'שמות משפחה סתמיים', שנרשמו לפי סדר האלף-בית על פי מיקומם של הישובים, בכיוון מהצפון לדרום על מפת הארץ. לא היה לשמות האלה שום קשר לאנשים מסוימים  או לכאלה שהיו קשורים ל"סליקים".

מיענקל'ה שמעתי ולמדתי להכיר חלק  מפעילותיהם של חברי יחידת "הטרנספורטרים", שהיו יחידת תובלה קטנה של ההגנה, יחידה סודית ומיוחדת בפעילותה וכך הוא מספר : 

"היינו כעשרים וכמה אנשים ביחידה הזאת", מספר קרצ'מן. "עסקנו בהעברת כלי נשק ותחמושת בדרכים, אל ה"סליקים" הרבים שהיו פזורים בישובים העבריים על פני הארץ. בדרך כלל לא ראינו את הנעשה בתוך ה"סליקים" אליהם הגענו. לא נכנסנו לתוכם. הגענו למקום שאליו נשלחנו ושם חיכה לנו "הסליקר" או "הנשק" של הישוב ואנחנו רק פרקנו את 'הסחורה' שהבאנו והסתלקנו מהמקום. כך זה נעשה מטעמי סודיות וביטחון. באותם ימים עדיף היה לדעת פחות, עד כמה שאפשר, במסגרת הפעילות במחתרת. לעתים העברנו חומרי גלם למכוני היצור של התעש' ומהם קבלנו את המוצרים שהם יצרו והעברנו אותם אל היעדים  אליהם נשלחנו".

יענקל'ה קרצ'מן תאר "סליקים" שהוכנסו בכלי התובלה, את כינויים ומשמעותם של הכינויים ותאר את הפטנטים שהיו  ב"סליקים" שברכבים. מעניין במיוחד היה לשמוע את תיאורו והסברו של יענקל'ה, באשר למכלית "הגמד". דבריו נאמרו, סופרו ממקור ראשון כמי ששיך היה ליחידת תובלה זו. שונה פה ושם באשר לדברים שלא פעם שמעתי בהסבר למבקרים במוזיאון המכון, המספרים שהייתה זו "מכלית להובלת חלב". 
 "חד משמעית הייתה זו מכלית להובלת דלק, להובלת סולר ולא להובלת חלב", אומר יענקל'ה. 

רפרודוקציה - התמונה המוצגת כיום במוזיאון "מכון איילון"

מיכלית "הגמד" - נמצאת לתצוגה ב"מוזיאון בתי האוסף" ביפו

מה היה כלי תחבורה זה ?  כיצד בנויה הייתה מיכלית "הסליק" ?

ובעצם, מדוע נקראה מיכלית זו בשם "הגמד" ?

כזה היה סיפורו ותיאורו המפורט של  קרצ'מן על "סליק" המכלית שכונתה "הגמד": 

"הייתה זו משאית רגילה לחלוטין. נדמה לי ששייכת הייתה לקיבוץ כפר מנחם. בחיי היום-יום שמשה את חברי הקיבוץ כמשאית רגילה לכל דבר. רק כאשר צריך היה  להעביר כמויות גדולות של נשק, תחמושת וחומרים רבים ליצור במכוני התעש', נלקחה המשאית מהמשק והועמס עליה מיכל של דלק, שכמעט כל הנפח שבו היה "סליק" אחד גדול.

תחילה היו פותחים את דלתות מעקה ארגז המשאית, בשלושת דפנות הארגז. משלשלים כלפי מטה את הדלתות שבדפנות ארגז המשאית ומעלים על ארגז המשאית את מיכל הדלק הריק. המיכל היה חלל אחד גדול ורק במקום אחד בתוכו הותקן מיכל קטן שממנו יצאה צנרת לשני כיוונים. צינור אחד הועבר מהפתח העליון של מיכל "הטנק", כפי שנקרא כך בפינו, וקצהו השני של הצינור מחובר היה למיכל הקטן שבתוך ה'טנק'. הפתח העליון שימש למילוי דלק כמו במכליות דלק רגילות. צינור שני יצא מהמיכל הפנימי הקטן אל חלקו האחורי של ה'טנק'. שם היה ברז ששימש להוצאת הדלק מהמכלית. אילו הבריטים עוצרים היו את המכלית לבדיקה בדרכים, היו מציצים מהפתח העליון פנימה, היו רואים דלק בפנים ואם היו פותחים  את הברז המצוי בדופן האחורית של המיכל, היה זורם משם דלק החוצה, כרגיל. למיטב ידיעתי וזיכרוני, מוסיף יענקל'ה לספר, אף פעם לא נעצרה המכלית בנקודות "הצ'ק-פוינט" לביקורת בצמתי הדרכים ולא נתפסה או נבדקה על ידי הבריטים כמכלית חשודה. 

מיכל הדלק כפי שהוא נראה מבחוץ כשהוא סגור 

כך נראה המיכל כשפתח מלוי "הסחורה"  פתוח ומוכן למלוי ולהעברה

    

 שילוט המופיע ליד המיכל המוצג 
ב"מוזיאון בתי האוסף" ביפו

כיוון שבידי ההגנה הייתה מכלית הדלק ה"סליק" הגדול ביותר לתובלה, נתנו לה שם כינו במשמעות הפוכה :  

הפכנו את ה'גדול לקטן',  

הפכנו את ה"ענק" ל"גמד"  

וקראו למכלית בשם "הגמד".

ברצוני לציין, כי כאשר כתבתי (ב- 1986) את חוברת זכרונותי מאותה תקופה בה עבדתי במכון איילון", הסברתי זאת בכך שהשם "הגמד" ניתן לרכב זה מסיבה נוספת, על כך, שאלינו לגבעה היה מופיע בדרך כלל בלילות: 

בא  פורק ונעלם –

כמו בסיפורי גמדים באגדות לילדים...  

בלוח השילוט המוצב במוזיאון בתי האוסף ביפו, שצילומו מופיע כאן, נכתב כי ב"סליק" מכלית "הגמד" ניתן היה להעביר כמות גדולה של נשק :  

"800 - 1000 רובים או מאה אלף כדורים או מספר גדול של מרגמות 2 אינטש ומרגמות 3 אינטש" . 

צילומים: צפורה דגן - צולם במוזיאון בתי האוסף ביפו. 

במסגרת נושא "הטרנספורטרים", ראוי להוסיף להבהרה, כי התובלה בהגנה ובתעש', התפתחה  בהדרגה, בשלושה שלבים: 
* תחילה היו כמה מחברי הגנה מעבירים נשק ותחמושת בכלי רכבם הפרטי. פעילותם זו נעשתה בדרך כלל בלילות, בשעות שלאחר יום עבודה ובהתנדבות מלאה, כמובן. כבר בראשית פעולות התובלה, היה ברור שהנהגים מביאים את המטען ליעד, פורקים ומסתלקים מהמקום מבלי להיכנס פנימה ולרדת ל"סליקים".  סודיות מחתרתית , אכן הייתה זו סודיות-סודיות... 

* השלב הבא היה במאורעות תרפ"ט כאשר גדל הצורך להעביר נשק ותחמושת בין מחסני ההגנה למקומות רבים בארץ. ארגון ההגנה רכש רכב והיה נהג קבוע שעסק בכך. מעניין שאותה העת נרכש נשק  גם אצל בדואים מוכרי נשק. גם יענקל'ה הזכיר בראיון עמו ,שפעילותו ופעילותם של חלק מאנשי התובלה, היו  צמודים לעתים לפעילותם של אנשי הרכש. בנוסף לכך הם ליוו גם את העליות על הקרקע של הישובים החדשים שהוקמו. אותן שנים נעזר התעש' באנשי יחידת התובלה של ההגנה "הטרנספורטרים". 

* השלב שבא לאחר מכן בהתפתחות התובלה, הן בהגנה והן בתעש' - היה לאחר תום מלחמת העולם השנייה.  התעש' רכש כלי תחבורה לצרכי התובלה הרבים שלו והנהגים היו עובדי תעש' קבועים, שזו הייתה פעילותם היום-יומית השוטפת. 

*

באחד ממפגשי ראיון ההמשך שערכתי עם יענקל'ה קרצ'מן, היה לו סיפור מעניין:  

"באחד הימים נשלחתי עם טנדר לקבל מטען במקום מסוים שהיה באזור רמת-גן או בני-ברק. היה זה ביום ששי ולמחרת הייתה "השבת השחורה" (29 ביוני 1946), בה ערכו הבריטים חיפושים במקומות רבים בארץ, כדי לתפוס מפקדים של ההגנה והפלמ"ח, ובמיוחד תכננו לתפוס ולהחרים נשק שהיהודים צברו. על הטנדר שלי הועמסה והוסוותה כראוי הסחורה שהיה עלי להעבירה למקום אליו נשלחתי ואני יצאתי לדרכי בנסיעה צפונה. למרות המצב המתוח בדרכים, הצלחתי להגיע עד לצומת בית ליד, מבלי שנעצרתי בדרכי. אך כשהגעתי לצומת בית ליד, ליד בית הסוהר שבצומת, עצרו אותי החיילים הבריטים ולא אפשרו לי להמשיך בדרכי. לשאלתם מה יש לי בטנדר, הסברתי להם שאני חקלאי ומעביר בזה ציוד חקלאי למשקי הנמצא ליד הבית בו אני מתגורר בחדרה. "יפה מאד", אמר לי החייל הבריטי שעצר אותי. "אתה יכול ללכת הביתה, אך הטנדר יישאר כאן במשטרה. אל תדאג, אנחנו נשמור עליו". חשבתי קמעה, נעלתי את הטנדר והשארתי אותו עם כל הציוד הסודי למשמרת בידיהם של החיילים הבריטים.

הרמתי רגלי והלכתי ב'מסע פלמחאי' רגלי, מצומת בית ליד אל ביתי במושבה חדרה".

ביליתי את השבת בביתי, בחיק משפחתי ולאחר שהוסר העוצר מהדרכים, חזרתי בהליכה רגלית מחדרה לבית הסוהר שבצומת בית ליד. נכנסתי לטנדר, התנעתי אותו, הודיתי לחייל הבריטי ששמר לי עליו והמשכתי את דרכי צפונה ליעד אליו נשלחתי, עם כל המטען הסודי שהיה ונשאר בו... 

מעניין לדעת, מה היה קורה אילו ידע החייל הבריטי על מה בדיוק הוא שומר"...

 

יענקל'ה קרצ'מן בפתח ביתו בחדרה  1997

לסיום סיפורו של קרצ'מן אני מוסיפה כאן את המשפט הבא:

"בהיסטוריה אין 'אילו',  בהיסטוריה ישנן רק עובדות כפי שהיו" !!                             *~*~*

*** התמונות המוספות בפרק הזה צולמו על ידי והנן מהאוסף הפרטי שלי. - צ.ד. 

*** מומלץ בזה לכולכם, לבקר ב"מוזיאון בתי האוסף" ביפו,  

או לבדוק, אולי כבר עברו למוזיאון בלטרון) . 

  
המוזיאון ביפו נמצא ליד תחנת הרכבת המשוחזרת של יפו.

ניתן לראות ולשמוע במוזיאון זה על "סליקים" וכלי רכב לתובלה עם "סליקים",  

כפי שהיו בשנות טרום המדינה .

שם ניתן לראות  גם את "סליק" מיכל הדלק "הגמד" , 

תצוגת מגוון גדול של כלי נשק שונים  ועוד ועוד ועוד. 

לכו ותהנו - מעניין ומרתק !!

   ציפקה (צפורה דגן) מבנות הפלמ"ח שעבדו ב"מכון איילון" בתש"ז-תש"ח  1948-1947. 

~*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*~

*~*~*