1.7.2016
סיפורים קטנים מימים רחוקים...
ראשוניותם של ריקודי-העם ההיסטורים
הדברים הבאים נכתבים לקראת
כנס המחולות בכרמיאל
קיץ 2016
~*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*~
פרק א'
"קומה אחא" - ריקוד מעגל
"אם בארזים" - ריקוד לזוגות
"שובי-שובי השולמית" - ריקוד סולו לזוג וליחיד
ממחברתה של ציפקה (צפורה דג)ן- זכרונות...
~*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*~
 |
| ציפקה בשמלת סרפן חגיגית - 1945 שמלות סרפן שחורות היו השמלות היוקרתיות של בנות תנועות הנוער החלוציות בימים ההם. לבשנו אותן בשילוב חולצות לבנות או חולצות רקומות, באירועים חגיגיים ובהופעות מחול. |
אביב 1945. תמו שנות היותנו קבוצת הכשרה בעמק הירדן. ההכשרה שלנו מורכבת הייתה משתי קבוצות הכשרות של הנוער העובד - האחת הייתה הכשרה בקיבוץ אשדות יעקב והשנייה בקבוצת כנרת. בחורף שנת תש"ה אוחדו שתי ההכשרות לגרעין גדול אחד ובחרנו להקרא בשם הכשרת "רגבים". משך מספר חודשים עברנו תקופה של גיבוש חברתי באשדות יעקב, לקראת גיוסנו לפלמ"ח. התארגנו להכנת מסיבה גדולה לסיום ההכשרה, בה תוכנן להכין תכנית מופע, שתכלול גם מופע ריקודים - מופע ריקודי-עם.
מישה המדריך הודיע לנו בשמחה, שהוחלט להביא אלינו את רבקה שטורמן מקיבוץ עין-חרוד. שמחנו והתרגשנו לקבל את ההצעה, שנחשבה בעיננו לכבוד גדול. שמענו על רבקה, שהיא עצמה הייתה רקדנית, חיברה ריקודי עם ועסקה גם בהדרכת ריקודים. חלמנו על מופע שיהיו בו ריקודים רוסיים (!), ריקודים קצביים וסוערים. שילוב של ריקודי הורה, פולקה, קראקוביאק, קזאצ'וק וצרקסיה. היו אלה ריקודים פופולריים מאד בימים ההם, במיוחד בתנועות הנוער החלוציות. חלמנו על בנות מרקדות בחצאיות צבעוניות מכווצות, מתנופפות בסיבובי המחול וריקודים עם מטפחות ראש בצבעים ססגוניים. בנות מורמות אל על על ידי הבנים, המקפצים וסובבים בקראקוביאק וקז'אצ'וק אקרובטי סוער... אך חלום לחוד ומציאות לחוד.
כונסנו במועדון ההכשרה שלנו וחיכינו בכיליון עיניים לבואה של רבקה, אותה לא היכרנו, אף כי שמענו על פעילותה. רבקה הושיבה אותנו במעגל והחלה להסביר לנו, שהגיעה השעה להמציא ריקודי עם ישראלים. תחילה לא הבנו למה כוונתה, והרי אנחנו רוקדים הורה, קרקוביאק, פולקה וקזאצ'וק ובכן, מה הבעיה להכין מופע עם הריקודים האלה? אך רבקה המשיכה בשלה, דיברה והסבירה לנו את הרעיון, ברוח הדברים הבאים:
"לכל עם ישנם ריקודים ושירים עממיים משלו, כאלה המעוברים מדור לדור למורשת הדורות הבאים.
הריקודים והשירים מושרים ונירקדים יחדיו באירועים שונים ובטקסים. כך גם באשר לשירי ערש לילדים ואף סתם כך שרים ורוקדים לשם הנאה. ריקודים ושירים עממיים מוגדרים כ'עממיים', רק אם הם שורדים משך שנים, משך דורות רבים. אצלנו, עדין אין מסורת ארצי-ישראלית כזאת. לארץ-ישראל הגיעו עולים רבים מקצוות תבל שונים וכל עדה הביאה עימה את הריקודים והשירים ששייכים היו לארץ המוצא ממנה באו. העולים מרוסיה הביאו עימם את הריקודים הרוסיים, הרומנים את הריקודים הרומנים, היוונים את שלהם וכך גם הבולגרים. אך כל אלה אינם ריקודים שלנו, הדגישה רבקה. הגיעה העת שגם לנו, כאן בארץ-ישראל, יהיו שירים וריקודים משלנו, שאלה הם שני תחומים השלובים האחד בשני. ריקוד עממי צריך שיהיה קל ופשוט לקליטה ולביצוע, כך שבני גילאים שונים יכולים להשתלב בו, אף כי יש להפריד במידת מה בין ריקודי ראווה במופעים לעומת ריקודים הנירקדים להנאתם של הרוקדים.
"זה הזמן לייצר ריקודי עם ישראליים,
שיהיו ביטוי לחיים החדשים המתעוררים ומתחדשים בארץ-ישראל !!"
רבקה סיימה את דבריה ובמועדון השתררה דממה. ישבנו תמהים, המומים ומאוכזבים. למעשה לא הבנו למה כוונתה והרי אנחנו שרים ורוקדים הורה וריקודים רוסיים אחרים, האין אלה כבר "ריקודים שלנו" כיום ? רבקה ביקשה שנקום ונרקוד בפניה, כדי שתוכל להכיר אותנו במעט בעת שאנו רוקדים. ישבה בצד, התבוננה בדריכות-מה ורשמה לעצמה את שרשמה במחברתה. לפני שנפרדה מאתנו, אמרה לנו: "בעוד שבוע אחזור אליכם ואביא עימי שלושה ריקודים חדשים, אותם אכין במיוחד עבורכם, למופע המסיבה שלכם, לקראת גיוסכם לפלמ"ח".
שבוע חלף. רבקה באה וכהבטחתה הביאה לנו שלושה ריקודים.
היו אלה שלושה ריקודים חדשים, אותם חיברה, לדבריה, במיוחד בעבורנו !!
"קומה אחא" - ריקוד במעגל
"אם בארזים נפלה שלהבת" - ריקוד לזוגות
"שובי, שובי השונמית" - מחול לסולו ולזוג סולן
"קומה אחא" היה ריקוד מעגל, ששרד עד היום. רוקדים אותו מפעם לפעם בערבים המוקדשים למפגשי הרקדה של ריקודי העם ההיסטוריים. כך גם באשר לריקוד הזוגות "אם בארזים נפלה שלהבת". לעומתם, "שובי-שובי השולמית", שהיה ריקוד שהוכן כריקוד סולו ליחיד ולזוג, שקע ונעלם בנבכי העבר. מקורו בשיר השירים בתנ"ך (פרק ז', פסוקים א-ב). רק פעם אחת ראיתי אותו בטלוויזיה ששידרה מופע שצולם בטקס שהיה במקום כל שהוא, בו נרקד ריקוד שיר זה כריקוד קבוצתי. מצאתי ששיר זה הולחן גם בנעימות בסגנונות מוסיקלים שונים ויש מי שחיבר לשיר הזה ריקוד קיצבי, בסיגנון של צ'ה-צ'ה-צ'ה...
אך לא כזה היה הריקוד שרבקה שטורמן חיברה. רבקה צמודה הייתה למילות השיר, שהם ביטוי עדין ורך לאהבה בין בני זוג וכך גם היו תנועות המחול במופע הסולו שלי והסולו לזוג.
 |
| "שובי-שובי השונמית" - מחול הסולו ציפקה סולנית הלהקה |
 |
| זוגות במחול "אם בארזים נפלה שלהבת" |
 |
הלהקה במחול המעגל - "קומה אחא"
|
 |
מחול סולו זוגי "שובי, שובי השולמית" בתמונה זוג סולני הלהקה
דוד קמחי (יוקי) וצפורה דגן (ציפקה) |
הרבינו להתאמן בריקודים בהדרכתה של רבקה שטורמן, לפי הכוריאוגרפיה שהכינה לנו.
מהר מאד נרגענו מהאכזבה שאחזה בנו בפגישתנו הראשונה עימה ופשוט נהנינו לרקוד.
ומה באשר לתלבושות הריקודים ?
את השמלות הכנו מסדינים לבנים ישנים, שנתפרו במחסן הבגדים של הקיבוץ ואת 'פסי הריקמה' לקישוט השמלות, שהרשימו במיוחד את הצופים במופע, הכנו מפסי בד לבנים שנקרעו אף הם מסדינים ישנים... ישבנו על רצפת המועדון שמכוסה היה בפסי בדי הסדינים הלבנים, וצבענו אותם בדוגמאות של כאילו 'ריקמה', אותה ציירנו בעזרת מכחולים וצבעי מים. ריצפת המועדון כוסתה בפסים שהפכו מלבנים לצבעוניים, אותם השארנו ליבוש על פני הרצפה ליום-יומיים ורק לאחר מכן תפרנו אותם בתפירת-יד לשמלות של הבנות ולחוצות הבנים. אכן היו אלה "יופי של ריקמות", שאפילו קבלנו עליהן מחמאות רבות.
הגיע יום המסיבה. חברי ההכשרה ביחד עם חברי הקיבוץ, לבושים חגיגית בחולצות שבת לבנות, התכנסנו יחדיו באולם האנגר הגדול, שנראה היה בעיננו גדול במיוחד במושגי הימים ההם. מקום זה היה במקורו מיועד לאווירון, ששימש לאימוני חברי מחלקת הטייס של הפלמ"ח. ההתרגשות הייתה רבה והשבחים שקבלנו לאחר מכן, חיממו את ליבנו. רק הצטערנו על כך, שלא ניתן היה לצלם אותנו בזמן המופע, כי בלילה לא היה מספיק אור במקום. למחרת היום כונסנו על הדשא, לבשנו בשמחה את תלבושות המחול וכך הונצח המופע שלנו לא על הבמה, אלא בחייק הטבע על הדשא של הקיבוץ.
הגיע יום המסיבה. חברי ההכשרה ביחד עם חברי הקיבוץ, לבושים חגיגית בחולצות שבת לבנות, התכנסנו יחדיו באולם האנגר הגדול, שנראה היה בעיננו גדול במיוחד במושגי הימים ההם. מקום זה היה במקורו מיועד לאווירון, ששימש לאימוני חברי מחלקת הטייס של הפלמ"ח. ההתרגשות הייתה רבה והשבחים שקבלנו לאחר מכן, חיממו את ליבנו. רק הצטערנו על כך, שלא ניתן היה לצלם אותנו בזמן המופע, כי בלילה לא היה מספיק אור במקום. למחרת היום כונסנו על הדשא, לבשנו בשמחה את תלבושות המחול וכך הונצח המופע שלנו לא על הבמה, אלא בחייק הטבע על הדשא של הקיבוץ.
עבורי היה מופע זה משהו מרגש מאד, הן פעם ראשונה על במה בפני קהל ובמיוחד בהיותי סולנית הלהקה.
עוד שנים רבות המשכתי לעסוק בריקודי-עם וכך גם נשמר הקשר שלי עם רבקה שטורמן, הן במפגשי הקורסים למדריכי ריקודי-העם ולעיתים אף בבקורי אצלה בקיבוץ עין חרוד.
***
בקיץ 1945 עברנו לפלמ"ח בקיבוץ יגור, שם החלה דרכנו בפלוגה א' של הפלמ"ח ולאחר "השבת השחורה" (29 ביוני 1946) הועברנו לקבוצת חפציבה שבעמק יזרעאל. משך אותן שנים שמרתי על קשר עם רבקה שטורמן. מידי פעם נהגתי ללכת לבקרה (בדרך עפר שהוליכה בין קבוצת חפציבה לקיבוץ עין חרוד) ולהעזר בה בהכנה והדרכת ריקודים. התיידדנו וקשר זה נשמר ביננו שנים רבות. השנים חלפו ושניים מהריקודים האלה שרדו עד היום. לאחר שעברו כשבעים שנה, כבר ניתן להגדירם בשם "ריקודי-עם ישראלים". כך התגשם (במקצת) חלומן של רבקה שטורמן וגורית קדמן, שהיו הראשונות שהניחו יחדיו את היסודות לריקודי העם הישראלים הראשונים, בשנים של טרם קום המדינה.
***
בקיץ שנת 1944 התקיים בקיבוץ דליה, כנס מחולות ראשון. התכנסו בו רקדנים ולהקות מחול מכל קצוות הארץ. במקום התכנס קהל חברים וחברי פלמ"ח, שבאו במשאיות מקיבוצים שונים. הקהל התמקם בישיבה על האדמה, במדרון המשופע של נחל דליה, כשהרקדנים מופיעים על במה בוואדי שמתחתם. בלטו במיוחד ריקודים שהיוו ביטוי לענפי עבודה שונים, כגון: ריקודי דייגים, ריקודי רועים, ריקודי חגים הקשורים בטבע, כגון: חג השבועות וחג קציר העומר. בשמים נצנצו הכוכבים, שירי המחולות מלאו את חלל אוויר הלילה הקריר והייתה זו אווירת שמחה וחגיגיות, בהרגשה נפלאה שאנו באירוע גדול ומיוחד. בשנת 1946 תוכנן לקיים בדליה, כנס מחולות שני. אך התאריך שנקבע, סמוך היה לאירועי "השבת השחורה" ובישוב העברי בארץ היה מתח רב ומאבק כלפי השלטון הבריטי. כך נדחה הכנס לשנה שלאחר מכן והתקיים בקיץ שנת 1947. ביום בו התקיים הכנס בדליה, הכריזו הבריטים על עוצר כללי בארץ ולא ניתן היה לצאת מקיבוץ דליה ולחזור לקיבוצם של החברים. כך בילינו לילה נוסף על מדרון ההר בוואדי דליה, באווירה של שמחה שנשארה לנו כחוויה מיוחדת.
בקיבוץ דליה התקיימו חמישה כנסים לריקודי עם. שלושת האחרונים התקיימו בשנים שלאחר קום המדינה. בשנת 1951 ובשנת 1958 לציון עשור למדינת ישראל. הכנס האחרון התקיים בשנת 1968.
בשנת 1988, שנת ציון ארבעים שנה למדינת ישראל, התקיים כנס המחולות הראשון בכרמיאל. הרעיון לקיום כנס זה עלה תוך מחשבה ורצון להחיות ולשמר את מסורת כנסי ריקודי העם שהיו בדליה. כנסים אלה נמשכים עד היום בהצלחה רבה, תוך התרחבות, גיוון וחידושים רבים ודומני כי הפכו לפסטיבל מחולות כולל סוגי מחול שונים ולא רק כנס לריקודי- עם ישראליים.
פסטיבלי המחולות בכרמיאל הינם "אותה הגברת, אך בשינוי האדרת".
***
ברכת בהצלחה והנאה לכל המחוללים בפסטיבל המחולות בכרמיאל
שיחול בעוד ימים אחדים
ותבורך העיר כרמיאל המארחת
והממשיכה את מסורת ריקודי-העם
שהתקימו בדליה בשנות טרום המדינה
ישר כח - כה לחי !!
שיחול בעוד ימים אחדים
ותבורך העיר כרמיאל המארחת
והממשיכה את מסורת ריקודי-העם
שהתקימו בדליה בשנות טרום המדינה
ישר כח - כה לחי !!
***
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
נספח :
מהו מקור שמותיהם של שלושת ריקודי-העם הנ"ל ?
א. "עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה"
שמו של ריקוד זה נלקח מהתנ"ך: ספר שמות ט"ו / ב'. ומספר תהילים קי"ח / י"ד.
ב. "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר"
מקור הביטוי בתלמוד הבבלי, (מועד קטן, דף כ"ה, עמוד ב').
אך במקור נכתב: "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו אזובי קיר". (יגידו / יעשו - הקיר / קיר)
יתכן והשיבוש מהפסוק המקורי, בא בכתיבת שם השיר כשיר מחול.
ג. "שובי שובי השולמית, שובי שובי ונחזה בך; מה-תחזו בשולמית, כמחולת המחנים".
(המקור הוא בשיר השירים פרק ג', פסוק א'),
אך יש השרים: "- - - השונמית, במחולות המחנים".
השם שונמית מופיע במקום אחר, בהקשר לדוד המלך.
שמה מעיד עליה שהייתה משונם שבגבול נחלת יששכר. (חילוף : שונם - בשולם).
יש השרים: "- - -השולמית, כמחולות המחנים". ויש השרים: " - - - השונמית במחולות המחנים".
~~~~~~~~~~~~~~~~
*** בתודה לדב קרמר מחולון, על הבהרת מקור שמותיהם של שלושת שירי הריקודים הנ"ל.
*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*
*
*
*** כל התמונות הינן מהאוסף הפרטי שלי: ציפקה - צפורה דגן
*** זיכרונות ממחברתה של צפורה דגן- מראשוני מדריכי ריקודי העם בארץ
באמצע שנות הארבעים של המאה העשרים .
*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה