1.1.2015
סיפורים קטנים מימים רחוקים...
תנו חיוך – מצלמים !!
בקבוק וחיתולים - אי-שם בגבהים
סיפור מעניין ...
דף ממחברתה של צפורה דגן - זיכרונות ותחקירים . . .
*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*
*
*
יום קייצי רגיל - 18.7.2000 .
הטלפון מצלצל. מצדו השני של הקו נשמע קולו
של נרי אראלי מנהל ארכיון ההגנה: " ציפי, ישנה כאן בקשה לריאיון. האם תתפני לראיין סיפור
מעניין לתעוד?" "בוודאי ובוודאי", עניתי מידית. כעבור ימים ספורים,
היה זה יום שלישי בשבוע (כנאמר, פעמיים כי טוב"!), פתחתי את דלת דירתי לקול צלצולו של הפעמון. ראיתי לפני אישה נאה
ומטופחת וחזותה מלאת חן ועדינות. שיחת פתיח קצרה להכרות בינינו ולהכרת נושא הריאיון
והטייפרקורדר הופעל. כזה היה סיפורה של גליליה קטינקא על כמה מפעילויותיה במחתרת 'הגנה'.
גליליה (שווא
מתחת לגימל) נולדה בשנת 1917 בגליל. ברוך קטינקא אביה היה מהנדס מכונות
ומהנדס בנייה, שהיה משולב בפרויקטים רבים שהוקמו בארץ בראשית המאה העשרים – בניית ביהח"ר
לזכוכית בטנטורה, בנית המשטרות הבריטיות בארץ, הקמת מחנות צבא בריטיים רבים, בניין
Y.M.C.A. ומבנים נוספים בירושלים. בנוסף
היה גם קצין רכבות בקו מסילת הברזל מסוריה לעמאן.
הייתה זו שנת 1917. מלחמת העולם הראשונה טרם
הסתיימה. ברוך ורעייתו יהודית היו בדרכם לסוריה, היות והאב שרת אותה עת כקצין בצבא
התורכי והבסיס שלו היה בסוריה. תכניתם של בני הזוג הייתה, שהאם תלד בדמשק. אך כשהגיעו
לצמח שליד הכנרת אחזוה צירים. יהודית ילדה את בתה ביבניאל שבגליל ולתינוקת שנולדה ניתן
השם גליליה.
האב היה פעיל בתחומים רבים ב"הגנה".
"תמיד היו בביתנו כלי נשק ותחמושת", מספרת גליליה. "הייתי מסייעת לאבי
לטפל בכלים ולהבריק את הכדורים שהביא. כשהגעתי לגיל שתים-עשרה, נתן לי אבי אקדח, כמתנה
להיותי בת-מצווה".
.JPG) |
| אקדח פראבלום |
 |
| אגרופן אגרופנים היו בשימוש בימי המחתרות, במיוחד בשנות הארבעים של המאה העשרים. |
"
א אבא הקפיד על כך ששלושת ילדיו - אחי, אחותי ואנוכי נתאמן ותמיד נהייה
מצוידים ב'אגרופן'. את האגרופן צריך היה כל ילד להכין לעצמו".
כבר בגיל צעיר יצאה גליליה לקורסים שונים של
ההגנה ואף הדריכה שימוש בכלי נשק בקורסים ל"גפירים" (הנוטרים). חשיפתה לכלי נשק בגיל
צעיר והקורסים שעברה, הם שסייעו לה לחמוק ולהינצל במצבי סכנה, כאשר פעמיים הותקפה על-ידי ערבים, גברה עליהם, חמקה מהם וניצלה. לימים הצטרפה לקבוצה השומר הצעיר,
שחבריה ישבו ליד המושבה ראשון-לציון. שם נשאה ושם נולד בנה הבכור נמרוד.
בשנת 1944 הגיע הבמאי גרשון פלוטקין לקיבוץ, כדי לביים מחזה.
מעבר להיותו במאי, היה גרשון פעיל בתחומים שונים בארגון ההגנה. באחד
הימים הודיע לגליליה להתכונן ל"טיול עם התינוק שלה", שהיה בן תשעה
חודשים. הגיעו השלושה לשדה התעופה בלוד, שם המתין להם פיניה הטייס, שהסדיר את
כל הסידורים הנדרשים לתאום עם שדה התעופה ועם האנגלים. כשנשאל הטייס על ידי המפקח הבריטי
מהי מטרת הטיסה, הוסבר הדבר בכך:
"לתינוק ישנה 'אסטמה מיוחדת' וחשוב לקחתו
מפעם לפעם לשאוף אוויר בגבהים"!!
בידיהם היו מפות בריטיות של הארץ, הטייס חתם
על מסלול טיסה בו הורשה לטוס והחבורה הקטנה עלתה לאווירון והמריאה. כן, באותם ימים קראו לכלי המעופף בשם "אווירון" ועדין לא השתמשו בשם 'מטוס', שנכנס לשימוש ,דומני, רק לאחר קום המדינה.
 |
| אווירון "פרימוס" = "אוסטר אוטוקרט" אווירון תצפית תוצרת בריטניה |
ב
ויבאוירון ישבו פיניה הטייס ועמו גרשון, גליליה
והתינוק. גליליה הביאה עימה סלסלה, בה ארוזים היו בקבוקי האכלה לתינוק וחיתולים ובין
החיתולים הוסתרה מצלמת לייקה וסרטי צילום. גם המימייה שימשה כ"סליק", כשבחלקה
העליון היה תא קטן עם מעט חלב או מים. רק המריא האווירון, ותרדמה עמוקה נפלה על התינוק.
כך היו גליליה וגרשון פנויים לעסוק בצילומים. גליליה צילמה כשראשה ומחצית גופה העליון
מוטה אל מחוץ לאווירון ובשעת הטיסה היו גרשון וגליליה מחליפים ביניהם תפקידים, כשהאחד
מצלם והשני מנווט את הטיסה על פי המפות שהיו בידיהם.
|
| מצלמת לייקה ( Leica ) ישנה |
מובן שהם טסו ליעדים שתוכננו בעבורם במפקדת ה'הגנה'
ולא במסלולים שנקבעו להם על ידי הבריטים, ע"י פקח הטיסה שהיה בשדה התעופה.
באחד הימים, המפקח על ההמראות
בשדה התעופה הציע לגרשון:
"כדאי לך להחליף את הטייס שיש לך, כי הטייס הזה אינו מכיר את
הארץ". אך גרשון הסביר להם: "שאינו יכול למצוא טייס אחר ובעבור התינוק
חשוב הגובה והאוויר הצח שבגבהים"...
עוד טרם הנחיתה היו אורזים את הכל ב"סליקים"
שהוכנו מראש ויורדים יחדיו מהאווירון, כשגליליה מאמצת את התינוק אל חיקה ביחד עם סרטי
הצילום והמצלמה!!
בדרך זו בוצעו מספר טיסות, באמתלה: "התינוק
החולה זקוק לאוויר של גבהים"!
סרטי הצילום הועברו לדירה שהייתה מתחת לאחד
מבתי "מעונות העובדים" בתל-אביב, כשעל דלת הכניסה נתלה שלט:
מאיר רבינוביץ – מהנדס.
אלא, שמאיר רבינוביץ
אף פעם לא היה שם... בכלל, מי יודע אם קיים היה מהנדס בשם הזה...
היה זה חדר שירטוט גדול, בו היו שולחנות שירטוט
ואחד הקירות היה קיר כפול, בו היה "סליק" גדול, שבתום העבודה במקום היו מחביאים
בו את המפות. כאן עבדו על שירטוט המפות שנעשו מצילומי האוויר. שירטוט שנעשה בתהליך
מיוחד שהמציאו העוסקים בפעולה הזאת. מקום זה
שימש את מחלקת השרטוט של ההגנה ונערכו בו גם שרטוטים נוספים בתחומים אחרים ושונים.
באחד הימים 'שכחו' להכניס ל"סליק"
את המפות שעדין היו בתהליך עבודה. זה קרה דווקא ביום "העוצר הגדול" שהטילו
הבריטים על העיר, עוצר שהיה מלווה בין היתר בחיפושים. כשגליליה וגרשון הגיעו למקום,
הם מצאו את החדר הפוך כולו, דבר שהצביע על כך שהבריטים הגיעו למקום וערכו בו "חיפוש יסודי" (!?) .
מעניין שבמרכז החדר, על שולחן השרטוט פרושה הייתה
מפה בריטית (!) ,
בראשה התנוססה בברור החותמת -Top
secret !!
מפתיע שדווקא במפה
הזאת החיילים הבריטים לא נגעו !!
אכן, לזה יקרא 'חיפוש יסודי' !!
מעניין כי דווקא על המפה שהייתה חשופה, הודפסה בברור החותמת "סודי
ביותר" !!
~ ~ ~
סיפור
זה מבוסס על קטעים מתוך ריאיון שנערך עם גליליה פלוטקין-קטינקא ביום 18.7.2000 .
קלטות הריאיון המלא הופקדו בארכיון המרכזי של ההגנה, בבית אליהו גולומב בתל-אביב .
ציפי / ציפקה - צפורה דגן
מראיינת ותחקירנית מתנדבת שנים רבות לארכיון המרכזי של ההגנה בתל-אביב.
*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*
*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה